היכן רוממה שלי
לפני כחמישים
שנים
רוממה שבתה את
ליבי
ועל גבעה
שוממה
בן זוג את
ביתו בנה
בתיה קטנים
גגות הבתים אדומים
כל-כך כבשה
אותי ורוממה את ליבי
לבית הספר
הובלנו ילדינו רחוק מביתנו
כמו קופת
חולים
אוטובוסים
הגיעו אלינו מעטים
התמוגגנו
מהשקט
שהביא לנו
רגיעה גדולה
כולנו נדבנו
מכספנו
ובית הכנסת
נבנה עבורנו
אבי התפלל שם
ובני עלה
לתורה
בחגים הפכנו
למשפחה גדולה
נשים גברים
וטף
הייתה צהלה
ושמחה בליבנו
והיום
רוממה שרוממה
את ליבי אינה
הננו משלמי
מיסים
אך ראש העיר
הזניח אותנו
אמנם ישנם
ככרות מלאות פרח וצבע
ומגרש משחקים
חודש לפעוטות שלנו
אך המדרכות
והכבישים
כמו עיר בעולם
השלישי
אדוני ראש
העיר
אנא אל תשכח
מאין באת
חיפה הייתה
עיר חילונית וחופשית
אזי היכן
רוממה ששבתה את ליבי ורוחי
השאירו לנו את
בית הכנסת שלנו כפי שהיה
כי בית הכנסת
הוא שלנו ושל תושביו
אין לנו דבר
כנגד דתיים
אך המחמירים
בדתם יחפשו בית אחר
ויכבדו את דתם
על פי דרכם
כאן ביתנו
ובית הכנסת שלנו
מן הקריות
הגעת לכאן ראש העיר הנכבד ולכן
רד אל העם שמע
קולם ותחכם.